סעיף 2 לחוק צער בעלי חיים קובע איסור התעללות ומדגיש: "לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי". סעיף 17 לחוק אף קובע סנקציה פלילית בדמות ענישה מרבית בת 3 שנות מאסר לנאשם שהורשע בעבירת התעללות.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו התעללות בגור חתולים. עובדות כתב האישום מפרטות כי הנאשם הניף גור חתולים באוויר ובהמשך הטיחו ארצה. לאחר זאת, דרך המבקש על ראשו של החתול פעם אחר פעם עד שגרם למותו.
הנאשם הודה והורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן ובית משפט השלום בבאר שבע גזר את עונשו של הנאשם בפירוט הבא: שירות לתועלת הציבור בהיקף בן 600 שעות; 8 חודשי מאסר על תנאי; וקנס בשיעור בן 10,000 ש"ח.
כב' השופט א' דורון נימק את קולת העונש בטעמים הבאים: מדובר בהרשעתו הראשונה של הנאשם; הנאשם הודה במיוחס לו ונטל אחריות למעשיו; העבירה בוצעה בלהט הרגע ומשך זמן הפגיעה בבעל החיים היה קצר. בהתאם לכך, אימץ בית המשפט את המלצת שירות המבחן ונתן לנאשם הזדמנות באופן שזו הפעם ייגזר עליו עונש מקל.
החמרה בענישת נאשם שהורשע בהתעללות בבעל חיים – התנגדות המדינה לענישה המקלה
המדינה סברה כי אין להסכים לענישה מקלה בנסיבות העניין ועל כן ערערה על קולת העונש בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע. מנגד, ערער הנאשם על חומרת העונש שהוטל עליו. כב' השופטת ג' שלו קבלה את ערעור המדינה ודחתה את ערעור הנאשם וכפועל יוצא החמירה בעונשו באופן לפיו רכיב השל"צ יבוטל ותחתיו ירצה הנאשם 4 חודשי עבודות שירות. כן נקבע כי מאסרו על תנאי של הנאשם יוותר ללא שינוי. יחד עם זאת, הפחית בית המשפט את שיעור הקנס בשיעור בן 2,000 ש"ח.
כב' השופטת שלו קבעה כי בנסיבות העניין פסק דינו של בית משפט שלום "אינו יכול לעמוד" מהנימוקים הבאים: ריבוי הפעמים בהן דרך הנאשם עם רגלו על ראשו של גור החתולים לבטח אינו מלמד כי העבירה בוצעה 'בלהט הרגע'; יש להחמיר בעונשו של הנאשם בהינתן כי מידת ההתעללות והסבל – שגרם הנאשם לגור החתולים עת רוצץ את ראשו –
גבוהה, וזאת שעה שבעל החיים לא היווה כל סיכון או איום ומעשי הנאשם בוצעו ללא כל סיבה נראית לעין; הנאשם לא הציג המלצות או אינדיקציות שיקומיות לפיהן ראוי להקל בעונשו.
ערעור ברשות שהוגש לבית משפט העליון נדחה. כב' השופט שהם אף מדגיש את מדיניות בית המשפט בענישת נאשמים אשר הורשעו בפגיעה בבעלי חיים (פרשת פחמאווי מפי כב’ השופט ג’ובראן):
"יש מקום להחמיר בענישה הנוגעת לפגיעה בבעלי חיים, הן חיות הבר והן חיות הבית.
התאכזרות ופגיעה בבעלי חיים, מעבר לפגיעה העקיפה שהיא גורמת לבני האדם, מעידה על אטימות הלב וקהות חושים. נדמה כי דווקא בעידן הנוכחי, עידן השפע הטכנולוגי, חשופים בעל החיים לאלימות חריפה מבעבר.
חדשות לבקרים אנו שומעים על ניסויים מעוררי פלצות הנעשים בחיות תמימות לצרכים מסחריים, על תנאי גידול ואחזקה אכזריים של בעלי חיים בתעשיית המזון,
ועל צמצום מרחב המחיה הטבעי של בעלי חיים מוגנים המנסים לשרוד בטבע.
ברי, כי ישנם מקרים בהם אין מנוס מפגיעה בחי ובצומח, בין אם לשם הצלת חיי אדם ובין אם לצורך פיתוח אנושי.
יחד עם זאת, חובה עלינו להקפיד הקפדה יתרה לצמצם את הכאב הנגרם על ידינו, בייחוד כאשר מדובר במי שאת זעקותיו אנו מתקשים לשמוע, ושאינו יכול לעמוד על זכויותיו.
מהלך זה, להגנת האנושיות שבנו על ידי צמצום פגיעתנו בבעלי החיים הסובבים אותנו, צריך להשפיע על כלל תחומי המשפט ובתוכו אף על המשפט הפלילי".