ניכוי ימי מעצר – אימתי?
בית משפט העליון נדרש לאחרונה לסוגיה: כיצד יסווג מעצר בפיקוח אלקטרוני והאם ראוי להפחית מעונש מאסרו של נאשם, את התקופה בה הוחזק במעצר בפיקוח אלקטרוני.
כידוע, עם הגשת כתב אישום כנגד נאשם, יכול ויתבקש מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בנסיבות לפיהן נעתר בית המשפט לבקשת המדינה.
'מוסד' מעצרו של אדם עד תום ההליכים טומן בחובו קשיים רבים ופגיעה מהותית בנאשם ובבני משפחתו, בחוג מכריו הקרוב, בפרנסתו, כמו גם ביכולתו להיערך ולהתכונן מיטבית בפני ניהול התיק העיקרי – בבית המשפט המברר את אשמתו.
אולם, הדבר הפוגע באופן משמעותי בנאשם בהיבט זה הינה העובדה שמעצרו עד תום ההליכים שולל הימנו את חירותו ממש וכל זאת בטרם הורשע בדינו ולימינו חזקת החפות. שהרי אין וודאות משפטית ברורה כי בתום ההליך יימצא אשם ואף אם יימצא אשם אין הכרח שעונשו יכלול בהכרח רכיב מאסר לריצוי בפועל, מאחורי סורג ובריח.
חוק המעצרים אף קובע כי שעה שהתבקש מעצרו של אדם, יבחן בית המשפט אשר בפניו הוגשה בקשת מעצר, האם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חליפית המקיימת את מטרת המעצר מחד, ופוגענית פחות בחירות הנאשם, מאידך. כפועל יוצא, יצרה הפסיקה 'חלופת מעצר' במסגרתה ובנסיבות מסוימות, ישוחרר הנאשם ממעצרו עד תום ההליכים (המוחזק מאחורי סורג ובריח) לביתו, לבית קרוביו, בתנאים – פיקוח בידי מפקחים אשר נמצאו מתאימים על ידי שירות המבחן ובאישור בית המשפט, הפקדת ערובה, חתימה על ערבות, איזוק אלקטרוני.
בפרקטיקה, נהוג לנכות את ימי מעצרו של נאשם מתקופת עונש המאסר אשר השית עליו בית המשפט בגזר הדין.
ומה הטעם לכך?
הרצון להימנע מ'כפל ענישה' בעניינו של נאשם שנגזר עונשו. שהרי החזקת נאשם במעצר מאחורי סורג ובריח נחשבת אף קשה ומכבידה יותר, מריצוי עונש מאסר במתקן הכליאה – תנאי עצורים קשים יותר בבתי המעצר במספר היבטים: תנאי מחיה וצפיפות קשים, עצורים אינם משולבים בתכניות טיפוליות, אין הם רשאים לצאת לחופשות במהלך מעצרם והגבלת תנועתם במתקן חמורה משמעותית בהשוואה לאסירים אשר נשפו והחלו בריצוי עונשם.
גריעת ימי מעצר בדין הנוהג
חשוב להדגיש כי נוהג ניכוי ימי מעצר מאחורי סורח ובריח מתקופת עונש המאסר, מקורו בפסיקה ואין החוק מתייחס לכך מפורשות. כך למשל, סעיף 43 לחוק העונשין קובע: "מי שנידון למאסר תיחשב תקופת מאסרו מיום גזר הדין, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".
קריאת סעיף החוק לבדה, מציבה ברירת מחדל לפיה לא ינוכו ימי מעצר מעונש המאסר. ואולם סייפת הסעיף מותירה לשיקול דעת בית המשפט להכריע בשאלה: אם תנוכה תקופת המעצר מעונש המאסר, אם לאו. יחד עם זאת, ברבות השנים נקבעה הלכה פסוקה במסגרתה בית המשפט הדן בתיק העיקרי של הנאשם (בירור האשמה) מחויב לשקול במניין שיקוליו בזמן מתן גזר דין האם לנכות את פרק הזמן בו הוחזק נאשם במעצר מאחורי סורג ובריח. בהמשך, התפתחה דוקטרינה הקובעת כי "ככלל, ראוי שהתקופה בה שוהה נאשם במעצר עד להרשעתו וגזירת דינו תנוכה מעונש המאסר הסופי, על מנת להימנע מ'כפל ענישה'. רק במקרים חריגים תהיה הצדקה שלא לנכות את תקופת המעצר מעונש המאסר".
רציונל נוסף הבא לידי ביטוי בדוקטרינה זו (מלבד הרצון להימנע מ'כפל ענישה') הינו סיווג מהותו של המעצר – המגשים תכלית מניעתית, ולא עונשית. לימין הנאשם עומדת חזקת החפות מאחר וטרם הורשע בדינו. בהתאם לכך, מעצרו של אדם אינו מהווה 'מקדמה' על חשבון העונש אשר יכול ויוטל בהמשך, אלא מטרת המעצר הינה: לאיין מסוכנות של הנאשם כלפי אדם או ציבור או מניעת שיבוש הליכי משפט. בנסיבות לפיהן לא ניתן להפיג חששות אלו בדרך אחרת שפגיעתה בחירות הנאשם קלה יותר, ייעצר הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהתאם לאמור לעיל, ניכוי ימי מעצר מתבקש מאחר ואין הצדקה לשלול את חירותו של הנאשם מעבר לתקופת המאסר אשר תיגזר בתום ההליך.
בין מעצר בית ומעצר מאחורי סורג ובריח
פסיקת בית משפט העליון לדורותיה הבחינה וייחדה בין מעצר בית כ'חלופת מעצר' ובין מעצר של ממש מאחורי סורג ובריח – פרשת דקה נ' מ"י: "בדרך הבחנה דומה – באופן כללי – בין מעצר בית מוחלט למעצר מאחורי סורג ובריח נוהגים אנו גם לעניין חישוב תקופת המעצר כאשר בית המשפט משית עונש של מאסר בפועל. מקובל עלינו, כי התקופה שבה היה הנאשם עצור מאחורי סורג ובריח מן הראוי לנכותה מתקופת המאסר בפועל שנגזרה על הנאשם. אך אין אנו נוהגים לנכות כאמור תקופה שבה היה הנאשם במעצר בית, אף אם מוחלט".
בית המשפט מנמק את האבחנה בין השניים בטעם לפיו קיים שוני מהותי ביניהם: מעצר מאחורי סורג ובריח שולל לחלוטין את חירותו של הנאשם הדומה על פי מאפייניו לעונש מאסר. בעוד מעצר בית (אף אם הוא מוחלט וללא הקלות) מאופיין בהגבלת החירות ובשונה משלילתה. לשיטת בית המשפט, מעצר בית מאפשר לאדם שליטה מסוימת באורחות חייו כשאינו מסור למרות הסוהרים במתקן המעצר או הכליאה. כמו כן, סבור בית המשפט כי על דרך הכלל, מעצר בית אינו כרוך בניתוק הנאשם ממשפחתו ומסביבתו המוכרת. יחד עם זאת מציין בית המשפט כי בשעת גזירת הדין של נאשם אשר שהה במעצר בית, יכול והדבר יישקל במסגרת שיקולים אחרים – ובכפוף לשיקול דעת בית המשפט, עת ייגזר דינו.
חוק פיקוח אלקטרוני – מסדיר בחקיקה ראשית את מעמד 'מעצרו' של אדם
בשלהי 2016 נכנס לתוקפו חוק פיקוח אלקטרוני המבטל (ומחליף) את חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על תנאי ממאסר (שנת 2009). למעשה, לראשונה מוסדר מעמדו המשפטי – בחקיקה ראשית, של נאשם הנמצא במעצר (בית) בפיקוח אלקטרוני. רוצה לומר, אמור מעתה: מעצר בית באמצעי פיקוח אלקטרוני לא ייחשב עוד כ'חלופת מעצר' אלא מעצר ממש – ואין המדובר בשינוי טרמינולוגי גרידא. מעצר זה יוחל על נאשם בהליך פלילי אשר מגשים את מטרות מעצרו מאחורי סורג ובריח בדרך פגיעה פחותה בחירותו. למען הסר ספק, נאשם המשוחרר למעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני ייחשב כנאשם העצור עד תום ההליכים ממש.
בתוך כך, קובע החוק מועדים והגבלות זמן שונים, במסגרתם יובא העצור בפני שופט לצורך הארכת מעצרו (במעצר מאחורי סורג ובריח ייעצר אדם ככלל עד 9 חודשים). דא עקא, אין החוק מתייחס מפורשות באשר לאפשרות ניכוי ימי מעצר בפיקוח אלקטרוני מעונש מאסרו הכולל של נאשם שנגזר דינו לריצוי מאסר בפועל – למעט עניינו של נאשם שהיה עצור בפיקוח אלקטרוני ובתום משפטו נגזר דינו למאסר עולם (במקרה זה מציין החוק מפורשות כי תקופת המעצר בפיקוח לא תופחת מעונשו). בכך, לשיטת בית משפט העליון, גילה המחוקק את דעתו באבחנה בין מעצר מאחורי סורג ובריח לבין מעצר בפיקוח אלקטרוני.
אבחנה בין 'מעצר בית' למעצר מאחורי סורג ובריח
הסבר בית משפט העליון להבדל בין אלו השניים נעוץ בשיעור הפגיעה בחירותו של הנאשם. שעה שאדם מוחזק במעצר מאחורי סורג ובריח נשללת הימנו חירותו אבסולוטית. לעומת זאת מעצר בית (בין אם בפיקוח אלקטרוני ובין אם בתנאים מגבילים אחרים) מגביל את חירותו של הנאשם. בהתאם לכך, בעוד מעצר מאחורי סורג ובריח ינוכה מעונש מאסרו הכולל של הנאשם – אחרת ייחשב הדבר ככפל ענישה, הרי שמעצר בית (לרבות מעצר בית בתנאי פיקוח אלקטרוני – הדומה במאפייניו למעצר בית גרידא) לא ינוכה, מאחר והנאשם שולט בסדר יומו ואורחות חייו.
בקביעתו זו, מסתמך בית משפט העליון על דברי ההסבר לחוק פיקוח אלקטרוני לפיהם קיים שוני מהותי בין מעצר מאחורי סורג ובריח למעצר בית בפיקוח אלקטרוני – במעצר בפיקוח מוגבל הנאשם במידה פחותה מאשר במעצר רגיל, אין הנאשם מתנתק מבני משפחתו וביתו, קיימת לו שליטה מרובה באורחות חייו, סדר יומו, ניהול ארוחותיו, שמירת פרטיותו, שמירה על קשרים חברתיים ועוד.
כפועל יוצא, סבור בית משפט העליון כי תכליתו של החוק למעצר אדם בפיקוח אלקטרוני הינה למזער את הנזק במעצר של ממש. על בסיס אלו סבור בית המשפט כי אין לנכות ימי מעצר בפיקוח אלקטרוני מסך עונשו של הנאשם בשעה שייגזר דינו לריצוי מאסר בפועל, אלא לכל היותר, עובדת היותו של הנאשם במעצר בפיקוח, תובא בין כלל שיקוליו של בית המשפט לעניין גזירת עונשו.
בית משפט העליון סוקר את הנוהג במשפט המשווה בשאלה: האם יש לנכות תקופת מעצר בפיקוח אלקטרוני מעונש המאסר.
קנדה – הגם שקיימים אלמנטים עונשיים במעצר בית, אין הנאשם זכאי לניכוי אוטומטי של תקופת מעצרו, והדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור את עונשו של הנאשם הספציפי.
ארה"ב – ניכוי תקופת מעצר ייעשה אך ורק במקרים בהם הוחזק הנאשם במעצר רשמי ואשר מעצר בפיקוח אלקטרוני – לא ייחשב ככזה. יתרה מכך: בית משפט העליון בארה"ב קבע כי לערכאות הדנות בגזר דינו של נאשם אין סמכות לשקול לקולה את התקופה שבה הוחזק הנאשם במעצר בית בפיקוח אלקטרוני (סמכות זו מסורה לתובע הכללי בלבד).
אירופה – קיימת מגמה מעורבת. כך למשל, במדינות בלגיה, צרפת ופורטוגל, יוכר מעצר בית בפיקוח אלקטרוני כחלופת מאסר בנסיבות לפיהן מדובר בעונש מאסר קצר. בהתאם לכך ולצד הקביעה כי קיימת הקבלה בין מעצר בפיקוח אלקטרוני למאסר מאחורי סורג ובריח, מקובל במדינות אלו לנכות ניכוי מלא של תקופת מעצר בפיקוח מעונש המאסר הכולל.
אנגליה – נקבעה נוסחת חישוב לניכוי תקופת מעצר בפיקוח אלקטרוני מעונש המאסר. על פי הנוסחה מצווה בית המשפט לנכות מעונש המאסר מחצית מתקופת המעצר בפיקוח אלקטרוני אלא אם כן, סבר בית המשפט כי אין לנכות חלק מתקופת המעצר או סך תקופת המעצר בפיקוח.
מעצר בפיקוח אלקטרוני אינו מהווה כפל ענישה – האומנם?
אין מחלוקת כי בנסיבות לפיהן נדרש מעצרו של אדם עד סוף ההליכים המשפטיים נגדו, חלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני (או בלעדיו) יהא עדיף עבור הנאשם, על פני מעצרו מאחורי סורג ובריח – בבחינת ה'רע במיעוטו'. יחד עם זאת, חשוב להבין כי 'מעצר בית' בפיקוח אלקטרוני פיקוח ערבים, לצד תנאים נוספים מכביד משמעותית על חירותו של הנאשם ואף יתרה מכך: הגם שתכלית מעצר הבית הינה מניעת סיכון או צמצומו, הרי שבפועל מדובר בסיטואציה קשה מנשוא הגורמת סבל רב לנאשם ובני משפחתו והכוללת אלמנטים 'עונשיים'. מכאן נובע החשש כי אכן ייגרם 'כפל ענישה' במידה ושיעור מסוים מתקופת המעצר לא ינוכה מן המאסר בפועל אשר ייגזר על הנאשם. בהתאם לכך, בצניעות וענווה סבור כותב המאמר כי ראוי ונכון לקבוע נוסחה (על דרך חקיקה ראשית או הלכה מפי בית משפט העליון) אשר תספק ביטוי הולם לתקופה בה הוחזק הנאשם ב'מעצר בית' בפיקוח אלקטרוני, לפיה ינוכה שיעור מסוים מעונש המאסר אשר יוטל על הנאשם.
מעצר בפיקוח אלקטרוני – הלכה למעשה
בנסיבות לפיהן נעתר בית המשפט להורות על שחרורו של נאשם בתנאי פיקוח יהא האחרון מרותק למקום המעצר אשר נקבע תחת פיקוח אנושי 24/7, בכפוף להפקדת סכום כספי משמעותי, בחתימת ערבים והתחייבות כספית אישית. למעשה, אין הנאשם רשאי לצאת את פתח המעצר לכל דבר ולכל עניין. במקרים דחופים, תותנה יציאת הנאשם מהמעצר בכפוף לבקשה תואמת אשר תוגש לבית משפט ובכפוף לאישורו של האחרון.
משך המעצר עלול להגיע כדי חודשים ארוכים ואף יתרה מכך. פעמים רבות, ספון הנאשם בין 4 קירות, בתנאי צפיפות קשים ונוצר מעין 'סיר לחץ' בין כלל דיירי הדירה והמפקח אשר מחויב לשהות עם הנאשם ברציפות. בחלוף פרק זמן משמעותי וממושך, יכול ובית המשפט יתיר לנאשם לצאת את פתח המעצר לצורך 'התאווררות' בליווי אחד ממפקחיו (מדובר בפרקי זמן קצרים ובסמוך למקום המעצר).
מאחר ואין הנאשם רשאי לשוב למקום עבודתו, מדובר בפגיעה כלכלית מתמשכת ומשמעותית הפוגעת הן בנאשם והן בבני משפחתו התלויים בו והעניין עלול להביא את הנאשם ובני ביתו לחרפת רעב. בקשת היתר עבור הנאשם לשוב למעגל תעסוקה בעייתית אף היא: רק בחלוף זמן משמעותי מתחילת מעצרו של הנאשם, עשוי בית המשפט לשקול את הדבר בחיוב; היתר כאמור יינתן במידה ובמשורה ובהיות הנאשם מפוקח ומלווה בידי מעסיקו או גורם אחר מרגע יציאת הנאשם ממקום מעצרו ועד לחזרתו. דרישה זו מציבה בפני העצור רף גבוה אשר קשה – עד כי לא ניתן – לעמוד בו. היאך ייעתר מעסיק להשיב את הנאשם למקום העבודה בתנאי שהמעסיק יתחייב (בפני בית המשפט) לשאת באחריות כה משמעותית וכן אף יוצר הגבלה על המעסיק ותלות הנאשם בו?
חשוב אף לציין כי מתקיימות ביקורות פתע – בשעות סבירות ואף בשעות ש'אינן מקובלות' בידי משטרת ישראל – המבקשים לוודא שאכן הנאשם מקיים את תנאי המעצר הלכה למעשה. לעיתים, נפתחות במסוף המשטרתי התראות לפיהן העצור יצא ממקום מעצרו ואין הדבר נכון. מקורן של אלו בתקלה טכנית גרידא. בשני המקרים, העצור נתקף חרדה ופחד שמא יובל באישון לילה לתחנת המשטרה ובהחלטה שיפוטית עוקבת – אף אם אינה ראויה – יוחלט להשיבו לבית מעצר.
אף בהיבט החברתי אין העצור נמצא נשכר. רוב מכריו, שכניו וחבריו של העצור – ולעיתים בני משפחה בדרגות קרבה שונות, יינתקו את הקשר עמו מעצם הגשת כתב אישום נגדו ומעצרו כפועל יוצא.
פעמים רבות, הנאשם 'מוגלה' למקום מעצר בפיקוח אלקטרוני הרחוק גיאוגרפית ומשמעותית ממקום מגוריו. כפועל יוצא, ילדיו הקטינים ובני משפחה מעוטי יכולת מבקרים את הנאשם במקום מעצרו לעיתים רחוקות.
מן הטעמים המפורטים מעלה עולה כי מעצרו של אדם בפיקוח אלקטרוני, כי אף במעצר זה ובמובחן ממעצר מאחורי סורג ובריח, אין לנאשם שליטה של ממש בחייו או אורחות חייו והרגליו הבסיסיים ביותר, ומעצרו בפיקוח בהחלט טומן בחובו סממנים עונשיים. בהתאם לאלו, מתקיים החשש ל'כפל ענישה', בנסיבות לפיהן לא תנוכה תקופת המעצר – או שיעור הימנה – מהעונש לריצוי מאסר בפועל אשר יוטל על הנאשם בגזר הדין. כבוד השופט ס. ג'ובראן אף ציין כי במדינות – בלגיה, צרפת ופורטוגל מנכים לחלוטין את תקופת המעצר בפיקוח מעונשו של הנאשם לריצוי מאסר בפועל – מכיוון שמעצר בפיקוח יכול ויחליף ריצוי מאסר של ממש במתקן כליאה – בנסיבות מסוימות. נכון הוא, הפגיעה בחירותו של הנאשם במעצר בפיקוח קטנה מהפגיעה בחירותו אילו היה מוחזק במתקן כליאה. יצוין, הרציונל במעצרו של אדם הינו למנוע מהאחרון לשבש הליכי משפט וכן לאיין את מסוכנותו ככל וקיימת. ואולם, אין ברציונל זה כדי להקהות – ולו במעט – את הפגיעה המשמעותית בנאשם שעה שהוא מוחזק במעצר בפיקוח ה'עוטה' אלמנטים ענישתיים ממש. בהתאם לכך, מן ההיגיון הוא ל'תמחר' את תקופת המעצר בפיקוח על פי נוסחה או 'מפתח' ולקבוע ברירת מחדל לפיה ינוכה מעונש מאסרו חלק מהזמן שבו הוחזק נאשם במעצר בפיקוח. קביעת הנחיה עמומה לפיה בית משפט הגוזר את דינו של הנאשם יביא במניין שיקוליו את תקופת מעצרו בפיקוח, עלולה לגרום ל'ענישת יתר' ולפגיעה בלתי מידתית בחירותו.
בסיכומם של דברים, מאמץ בית משפט העליון את המודל הקנדי אל חיק הדין הישראלי בשאלה האם ינוכו ימי מעצר בפיקוח אלקטרוני וקובע הלכה פסוקה: אין לנכות אוטומטית את תקופת המעצר אולם זו תישקל במסגרת כלל שיקולי הענישה בגזר הדין.