סטייה ממתחם הענישה המבוקש לחומרה
'תיקון 113 לחוק העונשין' קובע את המתווה, הכללים והשיקולים אליהם יידרש בית המשפט בבואו לגזור את דינו של נאשם לאחר שנמצא אשם בהכרעת הדין. בתוך כך, קובע המחוקק מספר כללי יסוד:
- יחס הולם בין חומרת העבירה למידת אשמו של הנאשם כמו גם עוצמת העונש אשר תוטל בגזר הדין.
- בית המשפט יקבע את 'מנעד הענישה' במקרה הנדון – את מידת העונש המינימאלי לעונש המקסימאלי הראוי בנסיבות העניין.
- הכלל: בית משפט יגזור את עונשו של הנאשם בתוך המתחם שקבע.
- החריג: בית משפט רשאי לסטות ממתחם הענישה לקולה – עקב שיקולי שיקום או חלילה לחומרה – בנסיבות לפיהן עולה הצורך להגן על שלום הציבור.
- ואולם, סטייה לחומרה ממתחם הענישה תהא בתנאי שבית המשפט לא ינקוט בעוצמת החמרה ניכרת ממתחם הענישה אשר נקבע.
ואכן, בשלב הסיכומים לעונש פותחת המאשימה ומציינת את מתחם הענישה הראוי למקרה בנסיבות העניין. מטבע הדברים, מתחם הענישה אשר ייטען בידי עורך הדין המייצג יהא מקל יותר. בהמשך, בתום טיעוני הצדדים לעונש, יקבע בית המשפט את מתחם הענישה הראוי אשר יסמן את גבולות הגזרה בהיבט גזירת עונשו הספציפי של הנאשם הנידון.
בערעור אשר נדון בבית משפט העליון לאחרונה התחבטו שופטי הרכב בשאלה: האם מתחם הענישה אשר נקבע בבית משפט המחוזי – ראוי?
שהרי, טעות בקביעת מתחם ענישה אשר גבולו התחתון ראוי אולם גבולו העליון גבוה – יתר על המידה, עלול לגרום לרף ענישה מחמיר – בנסיבות לפיהן קבע בית המשפט את עונשו של הנאשם בתוך המתחם […].
חשוב לציין כי בפרשה זו (אשר תפורט בהרחבה בהמשך) טענה המדינה בטיעוניה לעונש כי מתחם הענישה ההולם נע בין 6-8 שנים ובטרם גזר בית המשפט את עונשו של הנאשם קבע הראשון מתחם ענישה מחמיר משמעותית: 6-10 שנים. כפועל יוצא, גזר בית המשפט את עונשו של הנאשם בתוך המתחם והשית עליו 8 שנות מאסר לריצוי בפועל. בהתאם לכך חשוב לציין כי במידה ובית משפט המחוזי היה מאמץ את מתחם הענישה אשר הוצג בידי המאשימה, סביר להניח כי היה מטיל עונש קל יותר על הנאשם (הנמצא בתווך במתחם העונש אשר התבקש בידי המאשימה).
יתרה מכך – בשלבי המשא ומתן בין סנגורו של הנאשם ופרקליטי המאשימה גילתה המאשימה את אוזנו של הנאשם בדבר כוונותיה בנוגע לרף העונש הנדרש. בהתאם לכך, פיתח הנאשם אינטרס ציפייה והסתמכות לרמת חומרת העונש – ובפני הסיכויים והסיכונים אשר בפניו. עתה קובע בית המשפט מציאות משפטית חדשה ומחמירה יותר, הפוגעת משמעותית בנאשם ומשנה את מצבו לרעה!
נסיבות הפרשה
המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות: כניסה בלתי חוקית לישראל, קשירת קשר לפשע ושוד בנסיבות מחמירות.
בין המערער והמתלונן היכרות מוקדמת לפיה סיפק המערער שירותי גינון בביתו של המתלונן. באחד הימים, תכנן המערער עם אדם נוסף, לשדוד את המתלונן. בתוך כך, הגיעו השניים אל ביתו של המתלונן וביקשו מים לשתייה. בשעה שהמתלונן הגיש לשניים בקבוק מים, דחף המערער את המתלונן לתוך הבית, ונכנס עם שותפו לביתו. לאחר שהגיפו השניים את דלת הבית, הפילו את המתלונן ארצה, קשרו את רגליו, הפכוהו על גבו – שעה שהמערער אוחז בצווארו וחונק אותו בכוח והאחר קושר את ידיו של המתלונן. בהמשך, הכניסו השניים לפיו של המתלונן פיסת בד על מנת למנוע ממנו לזעוק לעזרה. השניים נטלו את מפתחות הרכב מתוך מטרה לשדוד את רכבו. כמו כן, שדדו בכוח ואיומים את מכשיר הטלפון הנייד וכסף מזומן מארנקו של המתלונן. המתלונן, גבר כבן 72, הצליח להזעיק עזרה ובהמשך נתפסו השניים כאשר התברר כי למערער אין היתר כניסה לישראל בעת האמורה.
בית משפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את המערער וקבע כי מדובר במעשים חמורים אשר אף בוצעו בנסיבות מחמירות ומידת אשמו של הנאשם רבה היא וכפועל יוצא מידת עונשו תהא מאסר לתקופה ארוכה – המערער הגיע מספר פעמים לביתו של המתלונן – קשיש, והתעניין בדבר אפשרות עבודה בגינתו; פעמים רבות השאיל המתלונן למערער כלי גינון לעבודה ולבקשתו אף סיפק לו מים קרים לשתייה; המערער ניצל לרעה את האמון הרב אשר רחש לו המתלונן ובתמורה לטוב ליבו גמל לו המערער באלימות קשה ובנטילת רכושו. נסיבות ביצוע העבירה אף קשות בהיבט ביצוע העבירה במרחבו הפרטי של המתלונן שעה אשר חברו להם שניים לפגיעה בקניינו אגב אלימות פיזית מסוכנת. בהתאם לנסיבות קשות אלו, קבע בית משפט המחוזי מתחם ענישה בעבירת השוד הנע בין 6 ל- 10 לשנות מאסר בציינו כי מדובר במתחם ענישה הגבוה מזה שנטען בידי המדינה. כפועל יוצא, קבע בית המשפט את עונשו של המערער בתוך המתחם בהביאו נסיבות המקלות עם המערער: גילו הצעיר; נסיבותיו האישיות; הפגיעה האישית בו בהינתן כי מדובר בתקופת מאסר ממושכת על נאשם שאינו תושב ישראל; עברו הפלילי שאינו מכביד.
כפועל יוצא, גזר בית המשפט על המערער 8 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי ופיצוי המתלונן בשיעור בן 10,000 ₪.
בדעת רוב, סברו שופטי בית משפט העליון כי אין הדבר ראוי שבית משפט יקבע מתחם ענישה המחמיר יותר מזה אשר התבקש בידי המאשימה, בנסיבות לפיהן השפיע הדבר על החמרה בפועל בעונשו של המערער. נכון הוא, לבית המשפט שיקול דעת עצמאי בקביעת מתחם הענישה במקרים המובאים בפניו ואף רשאי בית המשפט לחרוג לחומרה מעבר לרף העליון בקביעת המתחם. ואולם, ככלל, אין מקום להטיל עונש החמור באופיו מזה שהמאשימה עתרה לו, אלא אם כן, קיים בעליל פער משמעותי בין העונש המתבקש על ידי המאשימה (לקולה) לבין העונש הראוי לדעתו של השופט היושב בדין – או קיימות בהכרח נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות החמרה יתרה כאמור. בית המשפט העליון קובע: "אם השיקולים הנוגעים לקביעת העונש בתוך המתחם מוליכים למסקנה לפיה ראוי להעמידו במרכז המתחם, והגבול העליון של המתחם נקבע על רף גבוה מהמבוקש על ידי התביעה, הדבר מביא להחמרה בעונש. במקרה דנא, לא ניכר כי התקיימה הצדקה להחמיר בגבול העליון של מתחם הענישה מעבר למה שהתבקש על ידי המשיבה…
בהקשר זה, מתקבל על הדעת כי בכלכלו את צעדיו, התחשב המערער בטווח הסיכונים הצפוי לו בהתבסס על עמדת המשיבה, ואף בכך יש לחזק את הקביעה כי סטייה לחומרה מעמדת התביעה ראוי שתישמר למקרים חריגים".
בהתאם לנימוקים אלו, נאות בית המשפט להקל בעונשו של המערער ולהעמידו על 7 שנות מאסר בפועל, חלף 8 אותם גזר בית משפט המחוזי.