עבירות מין במשפחה – בידי קטין

עבירות מין במשפחה - בידי קטין

עו"ד טובי מייצג קטינים במשפט הפלילי

בית משפט המחוזי בירושלים גזר על הנאשם 7 שנות מאסר לריצוי בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ותשלום פיצוי בן 50,000 ₪ למתלוננת – כל אלו בגין מסכת עבירות מין חמורות שביצע באחותו בתקופה שבה השניים היו קטינים.

נסיבות הפרשה הקשה

מדובר בפרשה קשה וחמורה במסגרתה הוכח כי הנאשם ביצע עבירות מין באחותו בין השנים 2004-2009. בתוך כך, יוחסו לנאשם עבירות אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים. במקרה הראשון, מלאו למתלוננת כ – 7.5 שנים שעה שהנאשם היה כבן 11. או אז, שעה שאימם של הקטינים נמה את שנתה והאב נעדר מהבית, ביצע הנאשם באחותו מעשים מגונים ומעשה אינוס וכן ניסה לבצע בה מעשה סדום.

בתום מעשיו, איים הנאשם על אחותו לבל תספר על כל אלו לאדם. למרבה הצער והכאב, דפוס מעשים אלו – בידי הנאשם, חזר על עצמו מספר פעמים עד שהאחות עזבה את ביתה למסגרת לימודים בפנימייה. במוסד הלימודים נחשפה הפרשה במלוא עוצמתה והיקפה ומשכך הוגשה תלונה במשטרה ובהמשך הוגש כתב אישום כנגד האח.

הכרעת דין בבית משפט המחוזי

בית משפט המחוזי התייחס לכל האירועים המדוברים רק משעה שמלאו לנאשם 12 שנים, מאחר ולא ניתן לייחס לנאשם אחריות פלילית בגין עבירות שבוצעו בידי קטין שטרם מלאו לו 12 שנים. בית משפט המחוזי הגיע למסקנה כי סך כלל האירועים – לפיהם ביצע הנאשם עבירות – הינו 'חד ספרתי'.

לפיכך, הרשיע בית משפט המחוזי את הנאשם בעבירת אינוס, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות ובניסיון למעשה סדום. כמו כן, הורשע הנאשם בעבירות איומים ואלימות במסגרת ביצוע עבירות המין באחות וכן מאחר ונקט באלימות כלפי הוריו.

גזר דין

עוד בתחילה, מדגיש בית המשפט את המורכבות והקושי בגזירת עונשו של הנאשם בהיבטים הבאים: תסקיר המבחן מלמד כי מדובר בנאשם כבן 22, נשוי ואב לילד. הנאשם גדל במסגרת משפחתית בעייתית ולשני הוריו קשיים תפקודיים כלליים והוריים. על פי תסקיר המבחן נקבע כי הנאשם מתקשה לקבל אחריות על מעשיו וממזער את חלקו במעשים – לטעמו, האחות הגישה תלונה מתוך מחשבה ילדותית ואולי תלונתה אף הוגשה בהשראת לחץ מצד אחרים. הגם שהנאשם שלל בעייתיות בהיבט תפקודו המיני או נזקקות לעזרה מקצועית-טיפולית, הצהיר הראשון כי מוכן ליטול חלק בטיפול ולהתרשמות קצינת המבחן המדובר בהצהרה מילולית ריקה שאין מאחוריה דבר. בהיעדר אמפתיה מצד הנאשם כלפי אחותו, נקבע כי לא ניתן יהיה להפיק תועלת משילובו בטיפול אף במסגרת ריצוי עונש מאסר.

הערכת מסוכנותו המינית של הנאשם נקבעה כבינונית אולם שילובו בטיפול ייעודי עשוי להפחית מעוצמת מסוכנותו.

תסקיר נפגעת עבירה מתאר מציאות עגומה וקשה של המתלוננת לצד פגיעה קשה במצבה הנפשי נוכח מעשיו של הנאשם. המתלוננת הגיעה למיון פסיכיאטרי מספר פעמים בשל אמירות וניסיונות אובדניים. המתלוננת אף חוששת מנקמת האח מאחר ואזרה אומץ והגישה תלונה המגוללת את ההתעללות הקשה והפגיעות אשר חוותה לאורך תקופה ארוכה ניכרת. בני משפחתה אף הפעילו עליה לחץ רב על מנת שתבטל את תלונותיה כנגד הנאשם ותסלח לו. בהמשך, בני משפחתה של המתלוננת הפנו לה עורף וכתוצאה מכך חשה המתלוננת 'אשמה' בחשיפת הפרשה. גורמי הטיפול במתלוננת סבורים כי מצפה לה תקופת טיפול ארוכה וממושכת משמעותית, לצורך החלמה מהטראומה הקשה.

הרכב בית משפט המחוזי שקל את השיקולים בקביעת גזר הדין בהדגישו כי מדובר במעשים חמורים שבוצעו בידי הנאשם – עבירות מין בתוך המשפחה. בתוך כך, יש ליתן משקל מכריע לשיקולי ה'גמול' והוקעת המעשים הקשים, שכן קיים אינטרס רבתי להגנה על שלמות גופו ונפשו של קורבן העבירה המינית – על אחת כמה וכמה – שהוא קטין ומניעת ניצולו ופגיעה בכבודו. בית המשפט אף ציין כי אין המערער מכיר בפשעיו ומגלגל את האשמה לפתחה של אחותו וברקע המשפחתי הקשה בנסיבות חייו. מנגד, בית המשפט מייחס חשיבות פחותה לעובדה שהנאשם ביצע עבירות אלו בהיות קטין (בעצמו) לצד חלוף הזמן הרב מביצוע העבירה בהיותו בן 15 שנים לערך והתמורות החיוביות בחייו עד הגיעו לגיל 22. בסיכומם של דברים ניתנה בכורה לחומרת המעשים ומשקל מועט בהיבט שיקולי שיקום וטיפול בנאשם שביצע עבירות בהיותו קטין. בהתאם לאלו, גזר בית המשפט על הנאשם 7 שנות מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח לצד ענישה צופה פני עתיד ופיצויי המתלוננת.

החלטת בית משפט העליון בערעור – על חומרת העונש

בטרם הדיון בערעור התקבל תסקיר מבחן המציין כי המערער נוטל אחריות על מעשיו, חש בושה בשל מעשיו ומביע נכונות גבוהה לטיפול.

בית משפט העליון סוקר בהרחבה את העבירות הקשות והחמורות אשר בוצעו בידי המערער ומוקיע אותן נחרצות. יחד עם זאת מציין בית משפט העליון כי אילו היה מדובר בבגיר אשר ביצע עבירות מין כה קשות בבן משפחה, לא היה מקום להתערב בחומרת גזר הדין אשר גזר בית משפט המחוזי. אך שעה כי מיוחסות עבירות כה קשות לנאשם קטין, אין המדובר בעבירות תקיפה מינית רגילה ממספר טעמים: גילו הצעיר של הקטין עת החל בביצוע מעשי העבירה, הרקע המשפחתי הקשה בו היו נתונים – הן המתלוננת והן המערער. אלו השניים מקהים את מידת אשמו ואחריותו הפלילית למעשי העבירה.

בית המשפט אף מעניק משקל לתמורה ביחסו של המערער למעשיו הקשים באחות גם אם מדובר 'בהפנמה ראשונית' אשר עוד נכונו לה ימים. אין להתעלם מהשינוי אשר עבר המערער לטובה – נישא וחובק בן, עניין מהותי אשר שלוב בשיקולי שיקומו. בתוך כך, מדגיש בית משפט העליון כי ענישה תהא לעולם אינדיבידואלית ועליה להיות מותאמת הן לחומרת המעשים והנחיצות להרתיע את היחיד ואת הרבים מפני ביצועם והן מותאמת בשיקולי השיקום של הנאשם האמור ובעוצמת אשמו.

בהתאם לכל אלו, גרע בית משפט העליון – פה אחד, שנה וחצי מעונש המאסר שגזר בית משפט המחוזי והותיר את יתר רכיבי הענישה הנלווים.