אדווין סת'רלנד היה הראשון לטבוע את מושג "עבירות צווארון לבן" ואפיונו כשונה ומובחן מעבירות "צווארון כחול": "עבירה של אדם מכובד בעל מעמד חברתי גבוה במהלך עיסוקו המקצועי". בתוך כך, מבהיר סת'רלנד כי עבירות אלו מבוצעות בידי מנהלי עסקים בכירים הנהנים ממעמד כלכלי גבוה וסטאטוס בכיר במקומות עבודתם ומעצם נגישותם ויכולתם בכוח – למעול מעל במסגרת תפקידם, התאפשר הדבר לכלל מעשה בפועל. מעצם הגדרתו הצרה לעבירות צווארון לבן של סת'רלנד ועל פי מבחני זמן ותוצאה בעת הנוכחית, מאמר זה יתמקד בעבירות פליליות שאינן מתיישבות עם הגדרה זו ואכן מוכרות ונחשבות כעבירות צווארון לבן.
עבריינות צווארון לבן טומנת בחובה במידה רבה את אלמנט השחיתות ועל היבט זה עמד בית משפט העליון בפרשת סוויסא – בנסיבות חשדות שוחד, מרמה והפרת אמונים שיוחסו לעובד ציבור בכיר: "נטילת שוחד, הפרת אמונים וביצוען של עבירות אחרות הקבועות בדיני העונשין, אשר יסוד של שחיתות (במובן הרחב) טבוע בהן, מסוכנות הן לחברה ולסדרי הממשל. הן מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת. הן מפירות את האמון של פרט בפרט, ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי ציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המנהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הן פוגמות באמון של הפרט בתפקודו של הכלל, ובכך מערערות את היציבות החברתית" (בג"צ 7074/93). ואכן, הגדרת עבירות צווארון לבן התרחבה וכוללת עבירות שונות ומגוונות אשר מסגרתן הנורמטיבית – פעמים רבות, חורגת מדיני העונשין. בתוך כך, עבירות שוחד, מרמה, הונאה, זיוף, רישום כוזב, עבירות בעלי תפקיד בתאגידים, עבירות מס (אי דיווח, העלמת הכנסה), עבירות בניירות ערך, עבירות בניגוד לחוק הגבלים עסקיים, הלבנת כספים ועוד – עוטות מעטה ותיוג עבירות צווארון לבן. המלומד קנת מן קבע הגדרה רחבה למדי – הכוללת סממנים המותחים משמעותית את היריעה המאגדת בתוכה עבירות המסווגות כעבירות צווארון לבן – ולפיה: "ניצול משאבים מיוחדים, עליהם יש למנצל שליטה (במשרות, בנכסים ובהשפעה כלכלית, חברתית ופוליטית) להפקת רווחים בלתי חוקיים, באמצעות שיטות הסוואה והטעייה ותוך כדי מניעת גילוי המעשה על ידי הפעלת שליטה על מקורות המידע, בעוד ההגדרות המשפטיות של האיסורים הפליליים יוצרות אי בהירות בולטת בין מעשה פלילי לבין מעשה היוצר אחריות אזרחית בלבד".
במאמר זה נסקור חלק ניכר מעבירות הצווארון הלבן העונות להגדרה – במתכונתה הרחבה.
עבירות שוחד
ככלל, תכלית השוחד הינה לשנות מסדרי המנהל (התקין) הקיים וזאת לשם קידום עניין או אינטרס של הפרט שלא על פי הסדרים הקבועים בחוק, בתקנות, נהלי הרשות/מנהל ועוד. בתוך כך, קשת אפשרויות במסגרתן פועל העבריין בניגוד לחוק: ביצוע פעולות מסוימות על דרך מעשה או מחדל, שינוי (פסול) בסדרי התיעדוף בטיפול בעניינים שונים – האצה או האטה, העדפה או אפליה לרעה וזאת שלא על פי הנהלים הקבועים המסדירים עדיפויות הטיפול בעניינים שונים ובאלו מקרים תתקיים חריגה מהם. השוחד יוצר למעשה אפליה בין פרטים, פוגם ביעילות המצרפית שלטונית-מנהלית-ארגונית, ומביא לשחיתות.
לקיחת שוחד – סעיף 290 לחוק העונשין
לקיחת השוחד הינה עבירת הבסיס בנסיבות לפיהן 'לוקח' השוחד הינו עובד ציבור המסור על אמון וטיפול במנגנוני המנהל הציבורי השונים, ומשכך נובע האיסור ליטול שוחד בהקשר לתפקידו. נטילת שוחד בהקשר זה משמעה, פגיעה בסדרי המנהל הציבורי. לשון הסעיף בתיבות 'עובד ציבור' אינה דווקנית ולעניין זה חל איסור נטילת שוחד אף בידי עובד בתאגיד המספק שירותים לציבור הרחב, אף אם מדובר בתאגיד פרטי אשר אינו מקיים זיקה מכל מן וסוג עם מוסדות המדינה ונציגויותיה. נטילת שוחד עשויה להתקיים אף במתן טובות הנאה לעובד הציבור הכוללות איסור טובת הנאה בלתי מוחשית – בנוסף. בנסיבות לפיהן התכוון נותן השוחד לתת את ה'מתת' בעבור מטרות מסוימות כאשר מקבל השוחד אינו מודע למטרות אלו, עדיין תתגבשנה יסודות העבירה, ככל שמתת השוחד ניתנה בעבור פעולה הקשורה לתפקידו של מקבל השוחד. יתר על כן – עצם נטילת השוחד מגבשת את יסודות העבירה אף אם מקבל השוחד לא שינה ממנהגו דרך כלל באותן סוגיות ונסיבות בהן הוא נחשד (לדוגמא, מקבל השוחד פועל בניגוד לסדרי המנהל/תאגיד במנותק לקבלת שוחד במקרה מסוים). תכלית איסור השוחד נוגעת הן לביצוע פעולות או הימנעות מביצוע פעולות בידי עובד הציבור בהיבט נטילת השוחד. עבירת הניסיון לנטילת שוחד – במבחן התוצאה עובד הציבור לא קיבל שוחד, תגרור סנקציה עונשית זהה לעובר עבירה 'מושלמת'. חשוב אף לציין כי ניתן לייחס את עבירת השוחד, ככל והתגבשו יסודות העבירה, אך במקרים בהם מקבל השוחד נטל את ה'מתת', עוד בטרם החל לכהן בתפקידו כעובד ציבור – בין אם מונה לתפקיד וטרם החל בביצועו ובין אם מדובר במינוי עתידי.
מתן שוחד – סעיף 291 לחוק העונשין
"נותן שוחד לעובד הציבור כהגדרתו בסעיף 290(ב) בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 290(א)".
נתינת השוחד הינה 'עבירת אחות' לנטילת השוחד. שלילת האפשרות למתן שוחד משליכה מטיבה ומטבעה על האפשרות לנטילת שוחד ומכאן הזיקה בין שתי העבירות בהיבט הרציונל. אף בעבירה זו איסור מתן השוחד מתייחס לעובד הציבור/תאגיד המספק שירותים לציבור, ואשר המתת ניתנת לו בזיקה ישירה לתפקידו ופועלו, במסגרת עבודתו. כמו כן, איסור מתן שוחד מתייחס אף לטובות הנאה מוחשיות ושאינן מוחשיות ולא נדרשת זהות ותמימות מטרות בין נותן השוחד ומקבל השוחד בהיבט מתן ה'מתת'.
בנסיבות לפיהן עובד הציבור יזם את קבלת השוחד, אין בכך משום 'פתח הצלה' עבור נותן השוחד. ניתן להאשים בעבירת ניסיון מתן שוחד הגוררת סנקציה עונשית זהה בעבירות שוחד 'מושלמת'. החשדה ואישום אדם במתן שוחד אינה מסויגת בכך שתכלית מתן השוחד הושגה, שכן בעצם מתן השוחד לעובד ציבור בעד פעולה הקשורה בתפקידו התגבשו יסודות העבירה. עניין אחר: שידול לקבלת השוחד בידי עובד הציבור אינו גורע מאחריותו של נותן השוחד בהקשר זה. כמו כן, עבירת נסיון להצעת השוחד בידי המציע תגרור סנקציה עונשית זהה לעבירת מתן שוחד מושלמת, אף אם בסופו של יום עובד הציבור סירב או דחה את ה'מתת'.
קבלת דבר במרמה – סעיף 415 לחוק העונשין
"המקבל דבר במרמה, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים".
בעבירה זו ניתן דגש למעמדו ו'כושרו' של המרמה אשר מנצל את יתרונו לשם השגת דבר מתוך יצירת מצגי שווא, אמירות שקריות, העלמת פרטים מהותיים מאת גורם (גורמים) רלוונטיים, זיוף מסמכים – וכל זאת מתוך מטרה להפיק טובת הנאה. למעשה, על מנת שתבוסס אשמתו של אדם בעבירה זו, על המדינה להוכיח כי אכן התקבל 'דבר' (נכס מוחשי או ערטילאי) וזאת בזיקה למצג שווא וכדו' ושאכן קיים קשר סיבתי עובדתי בין קבלת הנכס ומצג השווא בידי ה'מרמה'.
הסעיף מונה שתי חלופות לביצוע העבירה – קבלת דבר במרמה, במדרג ענישה שונה. הראשונה, קבלת דבר במרמה. השנייה, במצב דברים לפיו התקבל דבר במרמה, בנסיבות מחמירות – היקף נפגעים גבוה, שוויים של הנכסים שניטלו בהשראת מצג השווא ועוד.
תחבולה – סעיף 416 לחוק העונשין
"המקבל דבר בתחבולה או בניצול מכוון של טעות הזולת שאין בהם מרמה, דינו – מאסר שנתיים".
בסעיף זה מבקש המחוקק להחמיר אף בנסיבות שאינן כוללות רמייה אלא תחבולה או ניצול מכוון של טעות הזולת וכל זאת על מנת 'לקבל דבר'. אמנם מדובר בסנקציה חמורה פחות מזו הקבועה בעבירת 'קבלת דבר במרמה', אולם רצונו של המחוקק לקבע דפוסי התנהגות נורמטיביים ויחסי גומלין ערכיים בין הבריות, במסגרתם יש לשלול מניה וביה ניצול לרעה, פגיעה ויחס בלתי הולם באשר ל'נותן הדבר'. ולכן, נקיטת תחבולות, או ניצול מכוון של טעות אצל הזולת, אשר הובילו בסופו של יום ל'קבלת דבר' מאדם, יובילו לסנקציה פלילית כנגד 'מקבל הדבר'.
זיוף – סעיף 418 לחוק העונשין
"המזייף מסמך, דינו – מאסר שנה; זייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, דינו – מאסר שלוש שנים; ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים".
עבירת הזיוף אף היא נחשבת לאיסור פלילי השולל "חיקוי" או שינוי מידעים בהקשרים שונים. כך למשל קובע המחוקק מספר אפשרויות אשר תחשבנה לזיוף: "עשיית מסמך הנחזה להיות את אשר איננו והוא עשוי להטעות, שינוי מסמך – לרבות הוספת פרט או השמטת פרט – בכוונה לרמות, או ללא סמכות כדין ובאופן הנחזה כאילו נעשה השינוי בסמכות כדין, חתימת מסמך בשם פלוני ללא סמכות כדין, או בשם מדומה, באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם במסמך בידי פלוני" (הגדרות – סעיף 414 לחוק העונשין). חשוב להבחין במדרג הקבוע בעבירת הזיוף – מהקל אל הכבד: זיוף מסמך כשלעצמו – סנקציה עונשית בת שנת מאסר; זיוף מסמך על מנת לקבל דבר – סנקציה עונשית חמורה בת 3 שנות מאסר; ביצוע עבירת הזיוף בנסיבות מחמירות – 5 שנות מאסר. חשוב אף לציין כי יכול ויורשע נאשם בחלופה השנייה והשלישית הקבועות בסעיף אף אם לא 'התקבל דבר' מעצם הזיוף. ולכן, בנסיבות לפיהן הוכיחה המדינה את דבר הזיוף בידי העבריין, אשר הונע מתוך כוונה 'לקבל דבר', די בכך על מנת להרשיעו.
רישום כוזב במסמכי תאגיד – סעיף 423 לחוק העונשין
"מייסד, מנהל חבר או פקיד של תאגיד, הרושם, או גורם לרישום, פרט כוזב במסמך של התאגיד, בכוונה לרמות, או נמנע מלרשום בו פרט אשר היה עליו לרשמו, בכוונה לרמות, דינו – מאסר חמש שנים; לעניין סעיף זה, וסעיפים 424 ו-425, "תאגיד" – לרבות תאגיד העומד להיווסד".
המחוקק מבקש להגן על קניין התאגיד. שהרי, ביצוע עבירות – בידי המצוינים בלשון הסעיף, עומד בסתירה מהותית לחובת יחסי האמון בין נושאי משרה ובעלי תפקיד בתאגיד לבין התאגיד כשלעצמו. הקניית הגנה קניינית בהקשר זה מבקשת לבסס אף אינטרסים מוגנים של בעלי מניות (חברה ציבורית ופרטית כאחד), כמו הרצון להגן על נושי התאגיד, ועובדיו. משכך, רישום פרט כוזב במסמכי התאגיד ומתוך כוונה לרמות, כמו הימנעות מרישום פרט הנדרש ברישום (בתוספת כוונה לרמות) – גוררת סנקציה עונשית בת 5 שנות מאסר. חשוב לציין כי אף בנסיבות אלו אין הסעיף דורש שאכן תתגבש הרמייה בפועל ודי בכך שהזיוף במעשה או במחדל כוונו לשם רמייה.
עושק – סעיף 431 לחוק העונשין
הערך המוגן בבסיס העבירה הינו הגנה על ה'חלש', אשר נוצל במרמה בידי אחר ורמייתו 'הוכשרה' עקב אחת מהנסיבות הבאות: מצוקתו, חולשתו (גופנית או שכלית), היעדר ניסיון או קלות דעת – של קורבן העבירה. לפיכך, במקרים בהם נדרש או התקבל מאת קורבן העבירה דבר שאינו מגיע לעבריין כדין, דין המקבל מאסר בן 3 שנים. חשוב לציין כי בשתי חלופות הסעיף הראשונות, דין הדורש כדין המקבל ואין נפקא מינה בין השניים (דורש או מקבל) באשר להתקיימות תנאי הסעיף על מנת להרשיע.
עבירות מס
באופן גס ניתן לחלק את עבירות המס (פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ) לשתי קבוצות עיקריות: האחת, כוללת עבירות המתייחסות לפגיעת הנישום בכללים המסדירים את התנהלות הנישום מול רשויות המס השונות. השנייה, מתייחסת להעלמות מס ממש – והן ליבת עבירות המס. כך למשל, חובת ניהול ספרים על פי כללי הרשות, הגשת דו"ח שנתי במועד הקבוע בהוראות השונות, מקבלות ביטוי נורמטיבי והפועל בניגוד לכללים אלו עובר עבירות 'מסגרת' אשר תפקידם להקים סייג לסייג – עבירת ליבה – דוגמת העלמת מס.
אי קיום דרישות מסוימות – סעיף 216 לפקודת מס הכנסה
סעיף 216 קובע למעשה מתווה מסגרת המציב בפני נישום הוראות שהן בבחינת ברירת מחדל באשר הוא חייב בביצוען. תכלית הסעיף הינה למנוע מצבים לפיהם נישום ישמיט הכנסה החייבת במס – שהיא עבירת ליבה. ואולם, הימנעות מקיום הוראות אלו כשלעצמן, אינה גוררת העלמת מס בהכרח, אלא סנקציה עונשית כמצוין בסעיף 216 סיפא. כך למשל, אדם אשר נמנע מהגשת דין וחשבון במועד מסוים, בעצם אי הגשת הדוח עבר עבירה הגוררת סנקציה פלילית אולם בביצוע עבירה זו אין הדבר מגיע בהכרח כדי עבירת ליבה – העלמת הכנסה החייבת במס.
דו"ח וידיעות לא נכונים – סעיף 217 לפקודת מס הכנסה
"אדם אשר ללא הצדק סביר ערך דו"ח לא נכון, מתוך שהשמיט הכנסה כלשהיא שעליה הוא נדרש לפי הפקודה למסור דו"ח, או מתוך שרשם אותה בחסר, או אדם שמסר ידיעות לא נכונות בנוגע לכל עניין או דבר המשפיעים על חיובו במס או על חיובו של אדם אחר או של שותפות, דינו – מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין וסכום החסר בהכנסה שנקבעה מחמת אותם דו"ח או ידיעות לא נכונים או שעלולה הייתה להיקבע, אילו נתקבלו הדו"ח או הידיעות כנכונים, או שני העונשים כאחד. הטוען כי היה לו הצדק סביר – עליו הראיה".
סעיף 217 מייצג עבירת מס ממש – באשר בנסיבות הסעיף מדובר בעבריין המבקש לשאת בשומה נמוכה מזו שהיה עליו לשאת בפועל. הסעיף מונה שתי חלופות: האחת, מסירת דוח שקרי שאינו מקיף את כלל הכנסותיו של נישום. השנייה, מסירת 'ידיעות לא נכונות' המשפיעות ומשנות מתשלום מס אמת שהיה חב בהם אדם אלמלא מסר מידע שקרי. הפסיקה הרחיבה באשר לחלופה השנייה ונקבע כי דרישת הסעיף באשר ל"ידיעות לא נכונות" תתמלא, אף אם 'ידיעות' אלו הביאו לשומת מס גבוהה יותר – מזו שהייתה נקבעת בהיעדר ידיעות כוזבות אלו.
מרמה – סעיף 220 לפקודת מס הכנסה
סעיף 220 דן בעבירת מס מהותית ומרכזית במסגרתה העלים נישום הכנסה החייבת במס. למעשה, על פי הנסיבות המנויות בסעיף מדובר באדם אשר פעל במודעות לשם מטרה מכוונת להעלים מס. הסעיף מונה מספר חלופות באשר לפעולות המיוחסות לנישום אשר ביד כל אחת מהן מתקיימת עבירת העלמת מס: השמטת הכנסה במזיד, תרשומת כוזבת במזיד, הכנת פנקסי חשבונות כוזבים, שימוש במרמה, ערמה או תחבולה – וכל זאת בכוונה להתחמק ממס. על אדם שפעל על פי אחת מחלופות הסעיף, ובמנותק לתוצאות מעשיו – האם עלה בידיו להתחמק ממס אם לאו – תוטל סנקציה עונשית מחמירה: 7 שנות מאסר או הטלת קנס או שניהם גם יחד.
עבירות – סעיף 117(א) לחוק מס ערך מוסף
בדומה לסעיף 216 לפקודת מס הכנסה, מונה סעיף 117 לחוק מע"מ הוראות שהן בבחינת ברירת מחדל, הקובעות מתווה באשר לאופן התנהלותו של נישום אל מול רשות מע"מ. בהימנעות נישום מקיום הוראות שונות אלו, אין משום העלמת מס ממש, אלא תכליתן של אלו ליצור סייג ומחסום פרוצדוראלי, לאיסור הקבוע בהעלמת הכנסות אשר בגינן מוטלת חובת תשלום על נישום. כמצוין בסעיף, מעצם הפרת אחת ההוראות הקבועות בסעיף, תוטל סנקציה עונשית וזאת במנותק לתוצאת ההפרה או הימנעות מדיווח – השתמטות מתשלום מע"מ הלכה למעשה אם לאו.
סעיף 117(ב) לחוק מע"מ מייצג את עבירת הליבה המתייחסת להתחמקות או השתמטות מתשלום מס ערך מוסף. בתוך כך, נישום שמסר ידיעה כוזבת, המשיך לנהל את עסקו בניגוד לדין, הפיק חשבונית מס פיקטיבית, הנפיק חשבונית זיכוי בניגוד לדין, ניכה מס בהיעדר מסמך תואם כדין, ניהל רישומים כוזבים, פעל במרמה או תחבולה – וכל אלו מתוך מטרה להשתמט או להתחמק מתשלום מס, דינו – 5 שנות מאסר או כפל קנס כמצוין בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין. חשוב אף לציין כי נישום שפעל על פי אחת מחלופות הסעיף, אף אם 'לא צלחה דרכו' ובסופו של יום נשא בשומת מס אמת, יכול ויורשע בעבירה זו.
הגבלת השימוש במידע פנים
שימוש במידע בידי איש פנים – סעיף 52ג לחוק ניירות ערך
בעבירה זו מבקש המחוקק לאסור על איש פנים בחברה מעשות שימוש במידע פנימי הזמין ונגיש עבורו מעצם עיסוקו ומעמדו בחברה/תאגיד. בנסיבות אלו, השימוש במידע פנים פוגע בציבור שמידע זה אינו זמין עבורו ומכאן שנוצר יתרון בלתי הוגן לדירקטור, מנהל כללי, בעל מניות בתאגיד ששיעור אחזקותיו במניות הינו 5 אחוז או יותר ועוד.
'יתרון' זה עלול לפגוע בציבור בעלי המניות, בחברה/תאגיד ובאמון הציבור בכללותו. מידע פנים עשוי לספק אינפורמציה אסטרטגית הנוגעת לתאגיד, התפתחויות או שינויים מהותיים העשויים להביא לעליית ערך המניה או להיפך. עצם עשיית השימוש במידע פנים בידי איש פנים בניגוד להוראת הסעיף, מספקת את דרישות היסוד העובדתי לשם ענישת העבריין ואין נפקות לשאלה: האם השימוש במידע הפנים אכן הביא להשפעה על שוק ההון ודי שהיה בכוחו של המידע להביא להשפעה כאמור.
סעיף 52ד. לחוק ניירות ערך אף אוסר על אדם (שאינו איש פנים בחברה) לעשות שימוש במידע פנים שהגיע לידיו, במישרין או בעקיפין מאיש פנים. בכך, פורש המחוקק 'רשת ביטחון' רחבה יותר לאיסור הגורף המונע את השימוש במידע פנים – הן כנגד מי שהמידע נגיש וזמין בעבורו מעצם עיסוקו ומעמדו בחברה/תאגיד, והן כנגד צד ג' המקבל את המידע מידי איש הפנים.
תרמית בקשר לניירות ערך – סעיף 54 לחוק ניירות ערך
בסעיף זה מייצג את עבירת התרמית המרכזית בניירות ערך המייחסת לנאשם הונאה ודרכי רמייה בכל הנוגע לשכנוע אחרים (בכוח או בפועל) לרכוש או למכור מניות/ניירות ערך, וזאת תחת יצירת מצג שווא, תחבולה והטעייה. כמו כן, חל איסור על אדם להשפיע בדרכי תרמית על תנודות שער מניות/ניירות ערך, וזאת במובחן מפעולות שנעשו לשם ייצוב מחירן של ניירות ערך או מניות.
חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988 – עונשין: סעיף 47 לחוק
הגבלת תחרות מכוונת בין גורמים עסקיים הנעשית במסגרת התקשרות הדדית, מהווה עבירה שכן מדובר בהסדר כובל המנוגד לחוק. משכך, צד להסדר כובל שאינו מעוגן על פי חוק צפוי לסנקציה בת 3 שנות מאסר או קנס משמעותי. אף אם קיים הסדר כובל חוקי, הפרת תנאי בהסכם, הימנעות מהודעה על מיזוג או מעשה שיש בו משום מיזוג (מלא או חלקי) תגרור סנקציה עונשית. גורם המנצל לרעה את מעמדו בשוק מתוך מטרה להפחית את התחרות או לפגוע בציבור צפוי אף הוא לסנקציה פלילית. למעשה, מטרת החוק לשלול קרטל (התאגדות) בתחומים שונים כאשר נפקות הקרטל הינה פגיעה ישירה בציבור הרחב.
ארז טובי עורך דין פלילי מומחה בעבירות צווארון לבן, התקשר עכשיו: 050-4321160 לייעוץ ראשוני חינם!