פרסום שם חשוד או פרטים העלולים לחשוף את זהותו טומנים בחובם פוטנציאל פוגעני וטראומתי בחשוד, בבני משפחתו, בקטינים הסמוכים על שולחנו, גדיעת מטה לחמו של החשוד, פירוק התא המשפחתי ופגיעה בשמו הטוב.
חשוב לציין כי בשלב החשדות המיוחסים לאדם – בין אם נעצר אם לאו, אין וודאות גבוהה כי בסופו של יום יוגש כנגדו כתב אישום – בתום מלאכתה של היחידה החוקרת.
ואולם, פרסום שמו או פרטיו האישיים של אדם החשוד בביצוע עבירות, אף אם לא הועמד לדין – יגרמו כפועל יוצא לעוול קשה מנשוא ונזק בלתי הפיך לחשוד, לבני משפחתו הגרעינית, לחוג מכריו הקרובים והרחוקים גם יחד.
החלטה והודעה מאוחרות בדבר סגירת תיק המשטרתי בעניינו, אין בהן כדי להחזירו למצבו ו'מקומו' הקודמים – טרם פרסום שמו ברבים, ואת הנעשה, בבחינת – אין להשיב.
ומהן הוראות החוק?
איסור פרסום
חוק בתי המשפט קובע איסור גורף בדבר פרסום אודות דיון שהתקיים 'בדלתיים סגורות', אלא אם כן ניתן אישור לכך מבית משפט.
כמו כן, אף אם דיוני בית המשפט מתקיימים 'בדלתיים פתוחות' רשאי בית המשפט לצוות על איסור פרסום בנוגע לפרטים שעלו בדיון מהטעמים הבאים:
הגנה על ביטחונו של בעל דין, עד או אדם אשר פרטיו נזכרו בדיון; הגנה על פרטיותם של אלו או אדם אחר; מניעת זליגת מידע רפואי;
והגנת פרטיותו של אדם הלוקה במוגבלות נפשית או שכלית.
איסור פרסום שם חשוד
חל איסור פרסום שם חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, עד 48 שעות מתום חקירתו ולחלופין עד תום דיון ראשון שהתקיים בפני שופט בעניינו – המוקדם מבין שניהם.
שבתות וחגים החלים במהלך אחת משתי החלופות, עוצרים את מרוץ הזמנים.
כמו כן, רשאי בית משפט לאסור פרסום שם חשוד או פרט הנוגע לחקירה, אם פרסום כאמור עלול לפגוע בחקירה.
מכל מקום, עם הגשת כתב אישום כנגד החשוד יפקע צו איסור פרסום – ברירת מחדל, אלא אם כן, הורה בית המשפט אחרת.
חריגים לכלל (הצר) האוסר פרסום שם חשוד
– החלטת בית המשפט לפיה יפורסם שמו של החשוד בשל 'העניין הציבורי שבפרסומו' – בכפוף לכך שניתנה לחשוד הזדמנות לטעון כנגד החלטת בית המשפט.
– היחידה החוקרת פרסמה את שם החשוד או ביקשה היתר לפרסם את שמו בנסיבות לפיהן התקיימו אלו: פרסום שמו של החשוד נדרש לצורך איתור עד חשוד;
תפיסת עבריין נמלט או פרסומו נדרש מפאת ביטחון הציבור; עיכוב פרסום פרטי החשוד – עד לקבלת היתר בית המשפט, עלול לסכל את מטרת הפרסום.
– החשוד בעצמו, או באמצעות בא כוחו ביקש או הסכים לפרסום שמו.
ויודגש: בידי בית המשפט הסמכות לאסור פרסום פרטי החשוד או פרטים הנוגעים לחקירת החשוד אם פרסומם של אלו עלול לגרום נזק חמור לחשוד.
בתוך כך, ישקול בית המשפט ויאזן בין אלו השניים: מניעת נזק חמור כלפי החשוד אל מול האינטרס הציבורי שבפרסום.
מהו נזק חמור העלול להיגרם לחשוד?
ככלל, אין דמו של חשוד אחד סמוק יותר מדמו של חשוד אחר. יחד עם זאת, קיים שוני בין אדם הנחשד בביצוע עבירות (קשות) –
אשר עבודתו כרוכה במגע שוטף עם הבריות ופרנסתו קשורה בזיקה ישירה למוניטין מקצועי, אמינות ושם טוב שנצברו במשך שנים (פסיכולוג לדוגמא), לבין חשוד אחר הנחשד באותן עבירות אולם פרנסתו ואופי סיווגו המקצועי –
טכניים, ואין הוא מתערבב עם הבריות.
בהתאם לכך, פרסום מידי של פסיכולוג החשוד במעשים מגונים ימיט שואה כלכלית ופגיעה בשמו הטוב בעוצמה חמורה, אף אם בסופו של יום ייסגר תיק החקירה ולא יוגש כתב אישום כנגדו.
יחד עם זאת קיים טעם לפגם באבחנה בין חשוד אחד לרעותו מהחשש שנבוא לכלל אפליה.
נזק חמור נוסף אשר הוכר בפסיקה ובכוחו להעדיף את אינטרס החשוד על פני אינטרסים מתנגשים – 'פומביות הדיון'; 'זכות הציבור לדעת'; ו'בטחון הציבור', הינו בנסיבות לפיהן מדובר בחשוד הלוקה במחלת נפש;
ילדיו הקטינים הסמוכים על שולחנו עלולים להיפגע מעצם פרסום שמו. חשוב להדגיש כי הנזק החמור אשר עלול להיגרם לחשוד מעצם פרסום שמו או פרטיו, נבחן במסגרת איזון אל מול אינטרסים כבדי משקל מנגד.
התייחסות לסוגיה זו עלתה בפרשת תורג'מן (בש"פ 5759/04 ת' נ' מ"י) מפיו של כב' השופט מ' חשין:
"עיקרון העל, העיקרון הפורש אברת כנפיו על כל סוגיית הפרסום הוא עיקרון פומביות הדיון המשפטי…
זכאי כל אדם להיות נוכח לעת דיון באולם בית המשפט ופרסום הנעשה על מה שהתרחש באולם בית המשפט כמו מרחיב הוא את האולם גם למי שלא נכח בגופו לעת הדיון.
פירוש הפומביות הוא להלכה ולמעשה שקיפות ההליכים בבתי המשפט והשקיפות מבטיחה בקרה שוטפת על מה שנעשה בבית המשפט…
בעשותו במלאכת השיפוט, לעולם יראה עצמו שופט כמו יושב הוא בבית זכוכית או בחלון ראווה הנשקף אל הרחוב: כל עובר ושב רשאי להתבונן בו, לבחון אותו ולבקר אותו…
בתרגומם של ערכים אלה לשפת המשפט מדברים אנו גם על חופש הביטוי וגם על חופש התקשורת כנגזר מזכות הציבור לדעת…
נוסחת האיזון שלפנינו עניינה אפוא בעניין הציבורי שבפרסום שמו של חשוד וב"נזק חמור העלול להיגרם לחשוד אם יפורסם שמו".
בפרשה זו דובר בעורר אשר נחשד בביצוע עבירות מין אשר עתר לקבלת צו איסור פרסום שמו מחמת הנזק החמור אשר ייגרם לילדיו הקטינים מעצם הפרסום.
כבוד השופט חשין הכריע בערר וקבע שעל אף הנזק החמור שייגרם לחשוד ובני משפחתו בפרסום שמו יש לפרסם את שם החשוד מהטעמים הבאים:
"המעשים המיוחסים לעורר מעשים חמורים הם עד למאוד, וביודענו כי יש ראיות לכאורה להפללתו, דומה שחרף הנזק החמור לבתו הקטינה אין בכוחו של אותו נזק כדי לגבור על אינטרס הפרסום.
ואולם, עיקר הוא בשיקול החשוד של קידום החקירה וגילוי כל מעשיו (לכאורה) של העורר.
העורר נחשד בתקיפה מינית של קטינות; במעשה מגונה, במעשי סדום ובאינוס במקומות שונים בארץ:
באשדוד, ביבנה, בתל אביב ובאשקלון, ופרסום שמו וזהותו – כך מקווה המשטרה – יביא להגשתן של תלונות נוספות נגדו. עיקרי השיקולים מורים אפוא על פרסום שמו וזהותו של העורר".
וגם אם עלול הוא הפרסום להביא עליו ועל משפחתו "נזק חמור", אין להעדיף את אינטרס מניעת הנזק על פני האינטרס הציבורי שבפרסום".
סנגור המייצג אדם בהליך 'מעצר ימים', ינסה למנוע או לעכב את פרסום שם מרשו בעילות והנימוקים המשפטיים כמפורט לעיל. במקרים המתאימים תוגש אף בקשה משפטית העותרת לחיסוי שם החשוד.
יחד עם זאת, פעמים רבות אין מנוס מפרסום שם החשוד, בנסיבות לפיהן הפכה חקירתו גלויה והיחידה החוקרת מבקשת לאתר מתלוננים נוספים על דרך פרסום שמו, תמונתו ופרטיו המלאים.
זומנת לחקירה במשטרת ישראל? התבקש מעצרך בהמשך? פנה ללא דיחוי לעורך דין פלילי ארז טובי לקבלת ייעוץ בטרם תחקר ולייצוג משפטי – התקשר עכשיו: 050-4321160