סעיף 186 לחוק העונשין קובע איסור על עבירת החזקת אגרופן או סכין שלא כדין אף אם לא בוצעו עבירות אלימות או פגיעה באחר באמצעותם. רוצה לומר, בנסיבות לפיהן נתפסו בכליו של נאשם אחד מאלו (סכין או אגרופן), שעה שהנאשם היה מחוץ לתחום ביתו או חצריו, התקיים היסוד העובדתי הקבוע של עבירת החזקת אגרופן או סכין שלא כדין ועל כן צפוי נאשם שהורשע בעבירה זו לסנקציה עונשית בת 5 שנות מאסר. סייג לכך, מקום לפיו הוכיח הנאשם שאחזקת אחד מאלו הייתה למטרה כשרה. בנוסף, עבירת החזקת אגרופן או סכין שלא כדין עלול לגרום לעבירות אלימות.
עבירת החזקת אגורפן או סכין שלא כדין
במילים אחרות, ברירת המחדל לפיה נוקט המחוקק של עבירת החזקת אגרופן או סכין שלא כדין זו הינה שעצם החזקת אגרופן או סכין מבססת אשמתו של נאשם בעבירה, זולת אם הוכיח האחרון אחרת – שהחזקתם הייתה למטרה כשרה. בכך, יוצר המחוקק 'רשת ביטחון' המהווה גורם מניעה לביצוע עבירות אלימות ופציעה עתידיות או שימוש בניגוד לדין באמצעות נשק קר. בכל שאלה בנושא עבירת החזקת אגרופן או סכין שלא כדין ניתן לפנות לעורך דין פלילי מקצועי שיוכל לסייע לכם.
כפועל יוצא, אגרופן או סכין מותרים בהחזקה בביתו או חצריו של אדם. ואולם, אולר, במובחן מסכין או אגרופן מותר באחזקה אף מחוץ לחצרים או ביתו של המחזיק, מאחר וברירת המחדל באשר להחזקת אולר הינה שהחזקתו למטרה כשרה, אלא אם כן הוכיחה המאשימה היפוכו של דבר. הגם שכך, החזקת אולר עדיין תחשב לאסורה בנסיבות הבאות: במועדוני בילוי, באירועי אמנות, במוסדות חינוך, במסעדות ובתי קפה, במגרשי ספורט ואצטדיונים.
למען הסר ספק, סעיף 184 לחוק העונשין קובע ומגדיר חוקית – סכין ואולר מהם:
בהתאם לכך, מעצם הגדרת המחוקק עולה כי הגדרת "סכין" הינה רחבה באשר לכלי בעל להב – יהא אורכו או רוחבו אשר יהא, שניתן לדקור או לחתוך באמצעותו, ולכן ייחשב לסכין. "אולר" לעומת זאת, ייחשב כ"סכין" שאורך להבה הינו עד 10 ס"מ שניתן לקפלו (ולא ניתן לקיבוע במצב שהלהב נפתח למלוא אורכו).